במהות הבסיסית ביותר של המונח, וכך גם נתייחס לנושא כאן, ביטוח חיים מתייחס לפוליסת ביטוח למקרה מוות בטרם עת של המבוטח. קרי, מוות של האדם המבוטח בפוליסה בתוך תקופת הביטוח. ביטוח חיים למקרה מוות נקרא בלשון מקצועית גם ביטוח ריסק. על פי רוב, ביטוחי חיים מאפשרים כיסוי למקרה מוות עד לגיל 75 או 80. כאשר לאחר גיל זה ביטוח החיים כבר אינו תקף וגם אם שולמה פוליסה במשך שנים, שארי המבוטח לא יקבלו פיצוי במקרה מוות – כמובן שגם לא ייגבו פרמיות אחרי גיל הביטוח המרבי.

מהותו של ביטוח חיים היא אם כך כיסוי כספי למקרה בו המבוטח מת בתוך תקופת הביטוח. כספי הפיצוי מועברים לשארים המוגדרים בפוליסה של המבוטח – לרוב המשפחה הגרעינית: בן/בת זוג והילדים. סכום הכיסוי בביטוח חיים נרכש מראש והוא חלק מהותי מקביעת מחיר הביטוח. כך למשל ניתן לרכוש כיסוי ביטוח חיים של 100,000 ש"ח (נחשב נמוך מאוד ומדי) וגם סכומים משמעותיים יותר כמו מיליון ש"ח וכדומה.

היום בישראל, ביטוח חיים למקרה מוות כולל תשלום חודשי הנקבע לפי פרמטרים שונים ואשר משתנה מעת לעת, כאשר אם חס וחלילה המבוטח נפטר במהלך תקופת הביטוח, משפחתו מקבלת פיצוי כספי כפי שנרכש מראש. הפיצוי הכספי יהיה על פי רוב בצורת תשלום הוני חד פעמי, אך יש פוליסות ביטוח חיים המקנות לשארי המבוטח קצבה חודשית.

יש אשר מכניסים תחת קטגוריית ביטוח החיים גם ביטוח אובדן כושר עבודה המקנה למבוטח קצבה במקרה של אובדן היכולת לעבוד במקצוע המגדר בפוליסה וכמו כן ביטוחי נכות מסוימים. בעבר, היו בישראל ביטוחי חיים עם מרכיב של חיסכון, כאשר אם המבוטח לא נפטר במהלך תקופת הביטוח, הכספים ששולמו לאורך השנים שימשו בתור חיסכון לטווח ארוך שהמבוטח יכול ליהנות מהם בגיל פרישה או בסיום תקופת הביטוח.